רש"י על זבחים ע״ז

1 שיריים - הך פורתא מה שהוסיף אחר קמיצה ודלמא נדבה הוה ולא שרי להו מתנות המצורע אלא קמיצה קא שרי להו:

2 דפריק ליה - ואומר אם אינו מצורע הלוג נדבה הרי מה שהוספתי שלא לצורך מחולל על מעות הללו דכלי שרת אין מקדשים אלא מדעת וזה לא נתנו לתוך הלוג ע"מ שיקדשנו הלוג אם אינו מצורע לפיכך יש לו פדיון:

3 קא מעייל חולין - כשהוא פודהו ומוציאו לחולין נמצא אותו שמן של חולין בעזרה:

4 איפסיל ליה - כל הלוג ביוצא דהא קדש קדשים הוא כמנחה ואי קשיא למה לי כולי האי דקמיץ ברישא והדר מוסיף עליה ואיכא לאקשויי כל הני ליעבד ברישא כל צרכי מצורע והדר נימלייהו וניקמוץ וניקטר ולא בעי למיפרקיה איכא לתרוצי מאחר שהקדישו למזבח אין יכול לשנותו לצרכי מצורע שמא אינו מצורע והלוג של מזבח נמצא מאבד קדשי מזבח בידים הלכך קמיץ ברישא לצורך גבוה ואי נמי מצורע הוא לא מפסיד מידי דהדר ממלי ליה כדאמרן:

5 והאמר רבי שמעון אין מתנדבין שמן - לקמן בפ' כל התדיר זבחים דף צא. והיכי אמרת לר"ש לוג זה יהא נדבה:

6 ונימא אם אינו מצורע אשם זה יהא אשם תלוי - לכפר על ספק עבירה שבידו כר"א דאמר בכריתות דף כה. מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום שאין לך אדם שאינו עומד בספק חטא והכי שפיר טפי שזמן אחד לאכילת כל האשמות ולא מביא קדשים לבית הפסול:

7 תורה תורה - כלומר היכן היא תורה של אדם גדול כמותך:

8 אימרי בדיכרי קא מחלפין לך - כבש בן שנתו מיחלף לך באיל בן שתי שנים אשם מצורע כבש בן שנתו הוא והיאך יכול הוא להתנות עליו באשם תלוי שאינו בא אלא איל בן שתי שנים:

9 מתני' יתן למעלה - על המזבח:

10 ורואה אני את בשר חטאת - שהוא בבל תקטירו כאילו הן עצים דכיון דלא להקטרה מכוין שרי:

11 ויצאו לבית השריפה - דלית להו רואין וקעבר בכל שממנו לאישים הוא בבל תקטירו שכבר אימוריו קרבו ונעשה הבשר שיריים:

12 גמ' ואל המזבח לא יעלו - בתר לא תקטירו ממנו דדרשינן מיניה כל שממנו לאישים כתיב:

13 אבל מידי אחרינא לא - אכל שממנו לאישים דנפיק מסיפיה דקרא קמא לא קאי:

14 אותם - ברישא דקרא כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם ואשאור ודבש קאי כדפרישית לעיל מה יש לך להביא מהן שתי הלחם מן השאור שהיא ראשית לכל המנחות וביכורים מן הדבש ואל המזבח לא יעלו וגו' אבל אתה מעלה לשם עצים:

15 ורבי אליעזר - להכי כתיב אותם למעוטי אשאור ודבש למעוטי שיריים מאזהרת אל המזבח לא יעלו דמרבינן מיניה כבש כמזבח כדתניא בתורת כהנים אין לי אלא מזבח כבש מניין תלמוד לומר אל המזבח:

16 ורבנן תרתי שמעינן מינה - דמיעוטא דאותם אכל מאי דכתיב בהדא קרא קאי וכי היכי דממעט שיריים מאיסורא דריבויא דכבש כמזבח ממעט להו נמי מהיתירא דהעלאה לשם עצים דנפקא מהאי קרא:

17 מתני' - דקתני דבבשר חטאת פליגי רבנן וקתני נמי איברים בבעלי מומין לר' אליעזר לא קרב אלא אם כן קרב אחד מהן קודם שנמלך דלאו כי האי תנא:

18 כגון שעלו על הכבש - וכיון דלר"ע לא ירדו מן המזבח הני מעלן לכתחלה מכבש למזבח דקי"ל לקמן זבחים דף פו. כשם שהמזבח מקדש כך הכבש מקדש:

19 אפי' בעינייהו - שלא נתערבו בתמימים אם עלו בעלי מומין לכבש לר"ע יקרבו:

20 בם - משמע כשהן בפני עצמן:

21 מידי דהוי אבשר חטאת - דמודיתו לי דאם נתערב באיברי עולה יקרב לשם עצים כדאמרן:

22 מתני' איברים - של עולות הרבה באיברי עולת בעלת מום אם קרב א' מהם תלינן איסורא ביה:

23 יצא לבית השרפה - דלא תלינן איסורא בקריבין כבר: גמ' לא נחלקו כו':

24 אלא שנים שנים - זוג זוג יקריבם דאיכא למימר מיגו דהאי לאו דאיסורא הוא דהאי נמי לאו איסורא הוא ואיסורא אזיל ליה בההוא דקרב קודם שנמלך אבל אחד אחד דליכא מיגו לא:

25 חוץ מאחד מהן כו' - מכלל דלרבי אליעזר קרב:

26 זוג אחד - שני ראשים:

27 מתני' שנתערב ביין - שהוא אדום ואין מראה ניכר בו:

28 רואין אותו יין כאילו הוא מים - ואומדין אם היה דם שנתערב כאן ניכר במים הללו כשר לזריקה:

29 בדם הבהמה - של חולין:

30 רואין אותו - של חולין כאילו הוא מים ואומדין אותו אם היה דם הזבח ניכר כשר ואע"פ שהחולין רבין עליו: